מנהגי חתונה יהודית חרדית

חתונה חרדיתמצד אחד, חתן וכלה שלא באמת בחרו זה בזו ואולי אפילו לא מכירים האחד את השנייה לעומק. מצד שני, התרגשות אמיתית, חדר ייחוד ו”אפטר פארטי” שנמשך שבוע ימים – אין ספק שחתונה חרדית היא חוויה מיוחדת. אמנם עבור רוב החילונים חתונה יהודית כהלכתה נתפסת כאירוע מוזר משהו, אבל כשנמצאים בלב החוויה ניתן למצוא בה רבדים מרתקים ואף מרגשים.

חשוב להבחין בין חתונה דתית לחתונה חרדית: רוב רובן של החתונות בישראל – למעלה מ-90% – הן חתונות דתיות (שהרי נישואין אזרחיים הנערכים בארץ אינם תקפים), כלומר חתונות הנערכות במעמד נציג הממסד הדתי ומצייתות לכלליו. יחד עם זאת, בחתונות אלה, בניגוד לחתונות במגזר החרדי, אין הפרדה בין נשים לגברים, הלבוש של רבות מהאורחות אינו עומד בכללי הצניעות הנהוגים במגזר החרדי, המוזיקה שונה מזו המושמעת בחתונות חרדיות וכמובן שגם הקייטרינג  המוזמן לחתונה שונה מהותית.

איך נראית חתונה חרדית?

ארגון חתונה במגזר החרדי מתחיל בשלב מאוד מוקדם בחיי כל חתן וכלה, שהרי השידוך קורם עור וגידים בסביבות גיל 18 אבל במקרים רבים מתחיל להסתמן שנים רבות קודם לכן. הכנות לחתונה חרדית עשויות להיות קדחתניות במיוחד, לא רק אצל עורכי האירוע אלא גם בקרב אורחיו, שכן מדובר באירוע רב חשיבות בחברה הסגורה (והדי רכלנית…) וכולם רוצים להיראות בו במיטבם.

קבלת הפנים בחתונה יהודית כהלכתה נחלקת לשניים – החתן מקבל את פני הגברים (כשחבריו הטובים מקיפים אותו ומעניקים לו כבוד מלכים) והכלה מקבלת את פני הנשים (כשהיא ישובה על כסא מלכות ונהנית גם היא מכבוד רב).

לאחר החופה, עוברים בני הזוג שזה עתה נישאו לחדר ייחוד, שם הם זוכים לפרטיות – וגם לאפשרות סופסוף לאכול, שכן יום חתונה חרדית עבור החתן והכלה הוא יום צום (שמסמל את העובדה כי הם יוצאים לדרך חדשה וכי כל חטאיהם הקודמים נמחלים להם).

האורחים בחתונה חרדית – כמובן, תוך הקפדה מוחלטת על הפרדה בין גברים לנשים – מבלים זמן רב בריקודים שונים ומשונים לצלילי מוזיקה חסידית סוחפת ומשמחת. גם לאחר תום האירוע עצמו לא נגמרת השמחה – ובמשך שבעת הימים שלאחריו נערכות שבע סעודות בסימן שבע הברכות.

חופה, קידושין, שבירת כוס – כל המנהגים של חתונה דתית

חתונה יהודית מורכבת משורת טקסים סימבוליים, שניתן למצוא בהם עומק ומימדים רוחניים שגם החילוניים יכולים להתחבר אליהם ולא רק לבצעם מתוך חובה:

הינומה – מסמלת צניעות, ובעיקר את העובדה שעם כל החיבה ליופי חיצוני, כדאי לזכור שהנפש והאופי הם החשובים באמת.

חופה – רוב החופות נערכות תחת כיפת השמיים, בהתיחסות לברכה שנתן ה’ לאברהם שזרעו יהיה רב ככוכבים שבשמיים. מי שלא מאמין בה’ יכול לראות בזה תזכורת לכך שהאדם, ובפרט כל חתן וכלה, הם חלק מהטבע ושכדאי לזכור זאת גם כשאנחנו מוקפים בטון. היותה של החופה פתוחה לכל הכיוונים מסמלת את מוכנותו של הזוג הצעיר לקיים מצוות הכנסת אורחים – וגם אם בימינו רוב הדלתות נעולות כדאי לפתוח את הלב ולא להסתגר מאחורי חומות פיזיות או נפשיות.

במהלך החופה בחתונה דתית לוגמים בני הזוג מגביע יין – שלא בכדי נאמר עליו כי ישמח לבב אנוש, ואכן יש בכך תזכורת כי באנו לעולם כדי ליהנות – ואחר כך עונד החתן לכלה את טבעת הנישואין, שעליה להיות פשוטה וללא קישוטים, כפי שחיים טובים באמת הם כאלה המתנהלים בפשטות נינוחה.

שבירת הכוס מזכירה לנו שהכל בר חלוף, הכתובה מזכירה לנו שנישואין הם גם עסק כלכלי, ולאחר מכן הופכת חתונה דתית ובעצם כל חתונה למשתה שמח וצוהל, וכל המרבה הרי זה משובח.

?